לאחרונה, קרו מספר פציעות כמו ברוטראומה של ריאות ואפילו תסחיף אוויר, רובם על יבש אך כולם קשורים לביצוע טכניקת דחיסת אוויר (Packing). מספיק בתקריות אלה כדי לעורר בנו דאגה.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין לתוצאות ניסוים רשמיים, כדי להגדיר את רמת הסיכון. זה יכול לקחת שנים לפני שבכלל ינסחו פרוטוקול לבדיקות וניסויים שכאלה. אנחנו צריכים לפעול כבר עכשיו! לפחות להתחיל לשים לב, ולהתקרב בזהירות רבה לטכניקות שיש בהן אלמנט של סכנה.

חלק מהבעיה נובעת מכך, שכלל הציבור הרחב העוסק בצלילה חופשית נחשף בקלות יתר ובלי מודעות או נקיטת אמצעי זהירות לטכניקות, המבוצעות על ידי מעטים מהספורטאים בעלית המתחרים. הם מסכנים את עצמם מבלי לדעת מה היה משך ההסתגלות הפיזיולוגית של אותם הצוללים לטכניקה זו עד שהגיעו לרמה הנוכחית בה הם נמצאים.

אלה המעודכנים יותר, מתחילים להבין את ההבדל בין דחיסה לצלילת עומק לעומת דחיסה לדיסציפלינות הבריכה. יש הבדל בין המטרות של השניים, ולכן גם בתוצאות. בסגנונות העומק יש לדחיסה יתרונות וחסרונות. החסרונות הם:

•  הצורך להתגבר על הרבה יותר ציפה בתחילת הירידה.
• סיכון מוגבר משכרון המגיע בעומק רדוד יותר מזה שבצלילה ללא דחיסה (בשלב מוקדם יותר), וההשפעה יותר חזקה.
• סיכון גבוהה במיוחד ל-DCS (מחלת דקומפרסיה) במיוחד בסגנונות המזחלת.

חסרונות אלה צריכים להלקח בחשבון לעומת היתרונות האפשריים של היכולת לעשות את המאוספיל (מילוי פה) קצת יותר עמוק, ועל ידי כך להוסיף עוד מקסימום 5-6 מטרים.

אלכסי מולצ'אנוב מבצע את הפּאקינג במצב מאונך, ועד לנפח של אוויר שהיה ממלא לוּ היה נושם  על יבש. טוען שעם ובלי דחיסת אוויר לפני הצלילה – הוא יכול לבצע צלילות זהות.

פאקינג קיצוני מצליח, בזמן האחרון, להפיק תוצאות בסגנונות הבריכה למי שמצליח להתגבר על האי נוחות שבו. הבעיה היא שלרב הצוללים החופשיים אין גישה לים על בסיס יומיומי, לכן הם מתאמנים בבריכה, ויש להם נטיה להאמין שמה שעובד בבריכה חייב לעבוד טוב גם בים. באימוני הבריכה, רבים מהצוללים דוחסים על יבש לנפח המקסימלי, ומאימון לאימון מגדילים את מספר הדחיסות בקפיצות גדולות מאוד, זאת אומרת מ-10 דחיסות ל-20. יותר מזה, כדי להגדיל את ה-VC ולהקטין את ה-RV, הם משתמשים בתרגילים קיצוניים כמו מתיחות על ריאות דחוסות.

הסכנות (ראה ציטוט מדו"ח תאונה מאת ריק רוסקן, יועץ רפואי בוועדה הטכנית של AIDA) עוסקות ב:

• מתיחות על ריאה דחוסה. זהו אימון מאוד קיצוני, בו דרוש ידע מצויין בכל הקשור למתיחות, הזהירות והסבלנות להתקדם בשיטתיות ובהדרגה.
• תרגילים מסוימים המבוצעים על פאקינג הפוך (reverse packing) על יבש, שוב – דורשים זמן להסתגלות פיזית.
• הגדלה דרמטית במספר הדחיסות באימון יבש (לדוגמא מ-10 ל-20). בריאות יש מעט מאוד עצבים – כשמרגישים אותן – יכול להיות מאוחר מדי למנוע נזק.
• הסיכון לברוטראומה בעקבות דחיסה על יבש.
• אי בדיקה של תנאים מקדימים לסיכון לברוטראומה.

סכנות אחרות – פאקינג "נמכר" לצוללים כהסוד הגדול של צלילה חופשית, כשהוא בוודאות לא. אנחנו רואים צוללים מתחילים שדוחסים לפני צלילות לעומקים של 20-40 מטרים, או למרחקים של 50 מטרים בדינאמי, מבלי להבין – הם מקבלים את כל החסרונות ואף אחד מהיתרונות של הטכניקת הפאקינג. יתרה מכך, יהיה עדיף להם בהרבה לא היו משפרים את טכניקת השוואת הלחצים שלהם – ללא הדחיסה.

בעיה נוספת היא חוסר הבנה של המטרות, השימוש בפאקינג כדי להגדיל את ה-VC ולהקטין את ה-RV, מפספס את הנקודה! כמה רחוק ניתן לשנות מספרים אלה? זה כשלעצמו – לא המטרה, אלא אם זה הוכיח את עצמו בהגדלת התוצאות שלך. אם כך, כמה לדחוס? השנה כבר הייתה תאונה, בה דחיסת יתר על פני המים הביאה לתסחיף ריאות. נאדיות מתוחות מדי העבירו בועות אוויר ישירות למחזור הדם, והתוצאה היא שיתוק חלקי, עם קושי בדיבור והליכה עד היום.