אחד מאותם בקרים אביביים נדירים, בהם הים רגוע ומושלם ונראה כמו כסף ממורק. תנאים אידאליים לחיפוש אחר כריש לווייתן על פני המים. רצינו לראות אם נוכל למצוא אחד, כי מריה-טרזה (MT) כל הזמן התלוננה שהיא הייתה היחידה בלה-פאז שעדיין לא צילמה כריש לווייתן, או לא "רכבה" עליו.

זה היה יום מנוחה רשמי, כי רק התחלנו את תקופת אימונים העמוקים ולו צללנו – היה זה יום רביעי ברציפות, משהו שאנחנו משתדלים לא לעשות (דלדול בתחמוצת החנקן ולחץ פסיכולוגי). זו הייתה תחילת תקופת האימונים, ולמרות שהעומק היה בסך הכל בסביבות  ה-50 מטרים, מספר צלילות מרובה בסגנונות "משקל קבוע" (CTW) ו"העמקה חופשית" (FIM), גובה את המחיר.

אלינה כבר עשתה את השיא הישראלי הלא רשמי באימונים, היא צללה ל 38.5 מטרים והייתה בדרכה אל מעבר ל 40 מטרים.

באותו היום, כ-20 דקות אחרי שיצאנו מהמרינה, בעומק די רדוד – נגלה לעינינו מחזה מרהיב! זה נראה פשוט כמו מפרשים – שנפלו אחרי כמה שניות, ואז חשבנו שזה סילון של אוויר כתוצאה מנשיפה של לוויתן, והוא באופן בלתי רגיל נשאר שניות ארוכות תלוי באוויר. לוויתנים מקפצים באופק. לפי גובה הקפיצות והאקרובטיקה – מהר מאוד גיליתי שזה לווייתן גדול סנפיר, ומיד זזנו לכיוונם.

כשהתקרבנו – התשובה הייתה ברורה,  הם התהפכו על גבם ושחו כך, והמפשים שראינו לפני כן  הם פשוט השתקפות של קרני השמש בחלקו התחתון, הלבן והמבריק של הסנפיר הקדמי הענק. הם שחו על הגב, והתגלגלו והשתכשכו בריקוד יפייפה. בעינינו הלא מלומדות זה היה נראה כמו ריקוד חיזור, או אולי הם פשוט נהנו מהבוקר.

עקבנו אחרי הזוג זמן מה, אבל לא רצינו לדחוק בהם, ושינינו כיוון. אחרי כמה רגעים ראינו סנפיר גדול צץ מעל פני המים, וכך  – במרחק של פחות מ-20 מטרים מהסירה – MT קיבלה את כריש הלוויתן שכל כך השתוקקה לראות.